המלצה על דיסק: סטון טמפל פיילוטס החדש 

מאת: גילעד צרפתי - מייסד ארטדייט

והפעם: האלבום החדש של Stone Temple Pilots
ז’אנר: רוק אלטרנטיבי / גראנג’
שנת יציאה: 2010

למי שלא מכיר, סטון טמפל פיילוטס היא להקת רוק אלטרנטיבי אמריקאית אשר החלה להיות פעילה ודומיננטית בעידן הגראנג' של שנות ה-90
ביחד עם להקות כמו פרל ג'אם, נירוונה, סאונדגארדן ואליס אין צ'יינס.
בשונה מלהקות אלו, הפיילוטס אינם הגיעו מסיאטל והחלו להיות פעילים קצת יותר מאוחר,
עקב כך הלהקה ספגה ביקורות מהמדיה באותה תקופה שהם בעצם קופצים על "רכבת הגראנג" של סיאטל.

אלבומם הראשון Core אשר יצא ב-92' אמנם נשמע מאוד גראנג'י ומאוד מזכיר את הגישה ואת הסאונד של הלהקות הנ"ל
אך הוא רחוק מלהיות לא מקורי ועומד בזכות עצמו כאלבום גראנג' מופתי ועטור דיסטורשנים אשר זכה להצלחה רבה.

מאלבומם השני ועד אלבומם החדש (שישי במספר) הלהקה גיבשה את זהותה ולדעתי האישית,
הפכה עם הזמן להיות הלהקה המגוונת והיצירתית ביותר שיצאה מעידן הגראנג',
עם השפעות של פופ / רוק פסיכאדלי בהשראת הביטלס המאוחרים, רוק קלאסי בהשראת לד זפלין, ספייס-גלאם רוק בהשראת דיויד בואי ואפילו נגיעות קלות של ג'אז לטיני ובוסה נובה (בעיקר באלבומם השלישי והמצוין)

במהלך השנים, סולן הלהקה, סקוט ווילנד הספיק להתמכר לסמים קשים, להגמל, להתמכר שוב ועוד פעם להגמל, עקב כך הלהקה התפרקה, התאחדה ושוב פעם התפרקה.
בשנה האחרונה הלהקה שוב התאחדה, חרשה את ארה"ב בהופעות, בחודשים האחרונים הם מופיעים ברחבי אירופה
וכמובן שיחררו את אלבומם החדש  (אשר נקרא פשוט: "סטון טמפל פיילוטס")

האלבום מורכב מ-12 רצועות רוק עם ניחוחות וארומה של רוק קלאסי היישר מהסבנטיז וכמובן של גראנג' ניינטיזי מהוקצע.
כבר בקטע הראשון Between The Lines, הפיילוטס משדרים למאזין: חזרנו!
יש בשיר זה את כל מה ששיר רוק טוב וקליט צריך, 3 דקות של גיטרות מחוספסות, תיפוף עוצמתי, קול מצוין ומעט צרוד וסולו גיטרה אורגזמתי.
הקטע הבא Take A Load Off נשמע כאילו נלקח מאלבומם השני משנת 94, השיר הכי טוב באלבום.

הקטע הרביעי Hickory Dichotomy הוא כל כולו רוק קלאסי, החל מהגיטרה הלד-זפלנית בבתים
ועד השירה אשר נשמעת כמו שילוב של לו ריד ודיויד בואי. כמו כן, גם הקטע השביעי Hazy Daze יזכיר לכם את לד זפלין
בעיקר מבחינה אינסטרומנטלית, הווקאליות של ווילנד בשיר הזה היא כולה גראנג' טהור.

בקטע העשירי Fast As I Can, ווילנד שר על חייו בשנים האחרונות שכללו סמים, אלכוהול, גירושין וההתמודדות הפרטית שלו עם מניה דפרסיה,
הליריקה הזאת עטופה במוזיקת Pאנק מהירה עם נגיעות קאנטרי.

קטע 11 First Kiss On Mars מושפע מאוד מדיויד בואי, בלדת ספייס/גלאם פופ-רוק קלאסית, אחד השירים החזקים, המיוחדים והלא צפויים באלבום,
ממש לא מצפים מלהקת גראנג' לבצע שיר כזה, אך כנראה שזה מה שמיוחד בפיילוטס - הם לא צפויים ומושפעים מסגנונות מוזיקה שונים,
החוכמה היא שהם מצליחים לגבש את כל השפעותיהם לאלבומי רוק/גראנג' מצוינים.

שורה תחתונה: החדש של סטון טמפל פיילוטס הוא לא האלבום הטוב ביותר שלהם,
אך בהחלט אלבום רוק משובח שתענוג לשמוע בווליום גבוה.

ציון: 9.5

כנסו לאתר ארטדייט על מנת לקרוא ביקורות מוסיקה נוספות -  www.artdate.net